ההחלטה
מצגת שמדברת על מה שהיצרן השוויצרי מסכן כשהוא נכנס לישראל, ולא על מה שוינדופיקס יודעים לעשות.
הבריף
יצרן זיגוג שוויצרי מוערך רצה לראות מי הם לפני שהוא מסכים להיפגש. WindowFix היו צריכים מצגת לשלוח מראש, כי הצעד הבא היה לטוס לשוויץ ולשבת איתו.
מה שראיתי
המהלך המתבקש היה פרופיל חברה: מי אנחנו, מה אנחנו עושים, למה אנחנו. הבעיה שיצרן כזה מקבל פרופילים כאלה כל הזמן, והם כולם נראים אותו דבר.
מה שמטריד יצרן אירופי שנכנס לשוק חדש זה לא המחיר ולא הכמויות, אלא שמישהו יתקין את המוצר שלו רע והכישלון יישא את השם שלו. ברגע שזאת השאלה, המצגת כבר לא צריכה לשכנע שוינדופיקס טובים, אלא להראות שהם מבינים מה עומד על הכף בשבילו.
איך זה עובד
פתיחה שקטה
משפט אחד על סטנדרט משותף, והסימן של וינדופיקס קטן מאוד באמצע. בלי מצעד לוגואים ובלי הצגה עצמית. הפתיחה נועדה להרגיש כמו שיחה בין שווים, וזה גם הקוד הוויזואלי של הקהל הזה: ככל שהסימן קטן יותר, כך הוא בטוח יותר.
נישה אחת
וילות פרטיות בלבד. כל תחום עבודה אחר יצא מהמצגת, וצמצום המיקוד אמר על הרמה שבה הם משחקים יותר מכל רשימת פרויקטים.
כל שקף עומד לבד
אף אחד לא היה בחדר כדי להציג. השקפים נשלחו במייל ונקראו כשהיצרן לבד מול המסך, אז כל אחד מהם היה צריך לנחות בלי שמישהו מסביר אותו.
הסגירה
לא בקשה להזמנה. בקשה לפגישה במשרדים שלהם, כדי ליישר קו על סטנדרטים ולהגדיר איך זה עובד. זאת הסיבה שהמצגת נשלחה מלכתחילה.
סטטוס
המצגת נמסרה והייתה מוכנה לשליחה. הפרויקט הוקפא כשפרצה המלחמה, לפני שהיא יצאה.