היועץ העסקי שלהם חיבר בינינו. המשרד רצה מצגת לפגישות מול יזמים, עם מקרי בוחן ודרך לנוע ביניהם בשפה של המותג שלהם.
02 / האתגר
ארבעים שניות של גלילה מול יזם.
אתה יושב מול יזם והוא שואל באמצע הפגישה אם עשיתם מלונות. במצגת רגילה אתה מתחיל לגלול, והוא מסתכל עליך גולל. זה מרגיש כמו נצח, ואתה מאבד את הרגע שבו הוא התעניין.
03 / התובנה
הפגישה קופצת מנושא לנושא. שהמצגת תעשה את זה גם.
במקום לסדר את הפרויקטים לפי סדר שמישהו יצטרך לזכור, הצעתי לבנות את זה כמשהו שמדלגים בו.
04 / האתגר שבתוך האתגר
למה לא פשוט להראות את האתר?
באתר היזם מוביל ואתה עוקב, ובפגישה זה צריך להיות הפוך. חוץ מזה, מי שפותח אתר באמצע פגישה נראה כמו מישהו שמחפש ולא כמו מישהו שמציג. המצגת נפתחת בדיוק איפה שצריך, בלי כתובת, בלי אינטרנט, ובלי כל מה שלא קשור ליזם שיושב מולך.
05 / הפתרון
פתיחה קבועה, ואז תפריט.
פתיחה קבועה שכולם מקבלים, ואחריה מצגת שמדלגים בה לפי מה שהיזם שאל, תוך כדי שהוא עוד מדבר.
06 / ההחלטות
מצגת שבנויה כמו ניווט.
ההתחלה קבועה לכולם
פתיחה, הצגה עצמית, מי המשרד ומה הוא עושה. את החלק הזה כל יזם מקבל באותו סדר, כי הוא לא תלוי במה שהוא שאל. רק אחרי שהוא נגמר המצגת נפתחת.
ואז נכנסים לתפריט
מלונות, שימוש מעורב, מסחרי, משרדים, מגורים. שקף אחד עם חמישה תחומים, וכל אחד מהם דלת. כשהיזם שואל על סקטור, נכנסים אליו ישר במקום לחפש אותו.
בכל שקף כתוב איפה אתה
שורת ניווט קטנה למעלה שמראה באיזה תחום ואיזה פרויקט אתה נמצא, וחץ חזרה בצד. גם היזם לא מאבד את החוט, וגם מי שמציג לא.
אותו כרטיס לכל פרויקט
אותם שדות באותם מקומות בכל פרויקט: אדריכל, מיקום, לקוח, מ״ר. יזם שראה שניים כבר יודע איפה לחפש את מה שמעניין אותו בשלישי.
07 / התוצאה
נכנסים ישר למה שנשאלו עליו.
המשרד מציג מהמצגת בפגישות, ובמקום לגלול הם נכנסים ישר למה שנשאלו עליו. הם מעדכנים את המצגת בעצמם ומאז ההדרכה היא לא עברה דרכי.
08 / המסקנה
מצגת לפגישה צריכה לזוז בקצב של השיחה.
סדר השקפים הוא ניחוש של מה הלקוח ישאל. כשבונים מצגת שאפשר לדלג בה, מפסיקים לנחש.